אפשרויות החשיבה האנושית מוגבלות בהשוואה למורכבות הגוף שלנו, שאותה אנו מנסים להבין וללמוד. עלינו להשלים עם עובדה זו. גוף האדם הוא המערכת הביולוגית המורכבת ביותר המוכרת בטבע, והיא גם הנושא הנלמד ברפואה. התפתח מצב פרדוקסלי: מבצע המחקר הרפואי (מי שלומד) והאובייקט (שנלמד) שווים במורכבותם. עולה שאלה לגיטימית – באיזו מידה יכול אדם (מערכת ביולוגית) ללמוד את עצמו?

מגבלות הידע שלנו, ובהתאם לכך מגבלות האפשרויות שלנו ברפואה הן מציאות אובייקטיבית. מציאות זו גורמת לשגיאות באבחון ובטיפול, לאי דיוקים בתחזיות, לתופעות לוואי, לסיבוכים ולאוזלת יד רפואית. יחד עם זאת, אין להתעלם מן ההתקדמות המתמדת ברפואה שמהווה חלק מהותי גם בהתפתחות שלנו כרופאים.

לרפואה המודרנית אפשרויות ומגבלות אובייקטיביות. בחיים האמתיים סתירה זו מתבטאת בדרכים שונות ומנוגדות: ספקנות מוחלטת כלפי הרפואה או סירוב לקבלת טיפול, מצד אחד, ומן הצד האחר – התבססות על כל תרופה, שיטה או רופא, וכתוצאה מכך – נקיטת פעולות לא רציונליות נוספות. בכל אחד מהמקרים האלה הטיפול אינו מניב את התוצאות הרצויות.

האמת, כמו תמיד, נמצאת באמצע. אפשרויות הרפואה הן תלויות מצב בכל מקרה. הן תלויות גם במחלה (סוג, שלב וכו') וגם בחולה (גיל, מחלות נלוות וכו'). הערכה מידתית של סיטואציה ספציפית ותחזית מקצועית, למרות כל המגבלות, אפשריות ונשארות בידיו של הרופא.