יותר ממיליארד אנשים בעולם סובלים ממחלה היפרטנסיבית. התסמין העיקרי שלה הוא לחץ דם גבוה. מן המוסכמות הוא שערך לחץ הדם התקין צריך להיות נמוך מ 120/80 מילימטר כספית. ערכי הגבול הם בין 120/80 ל- 139/89 מילימטר כספית. לחץ הדם עם ערכים גדולים מ -140 / 90 מילימטר כספית – נחשב לגבוה.

רוב הרופאים מגיעים לאבחון מוחלט של מחלה היפרטנסיבית כאשר מתגלה לחץ דם גבוה לפחות פעמיים במהלך שלוש מדידות שונות. חשוב מאוד למדוד נכון את לחץ הדם. מומלץ להיות במצב רגוע ושקט במשך 5 דקות לפני המדידה, לשבת על כיסא עם כפות הרגליים על הקרקע; השרוול של הטונומטר צריך להיות מסודר ומותאם סביב הזרוע. במצב זה יש לבצע לפחות שתי מדידות.

שיטת המדידה של מד לחץ הדם (כלומר, שימוש בטונומטר כספית) נותרה המדויקת ביותר עד היום. מומלץ למדוד את לחץ הדם באותה השעה בכל יום ולרשום את התוצאות.

לחולים עם לחץ דם גבוה יש סיכון מוגבר לפתח מחלות קשות כמו שבץ מוחי, מחלת לב כלילית, סיבוכים בכליות ובעיניים, אי ספיקת לב ומוות פתאומי.

לרוב האנשים הסובלים ממחלה היפרטנסיבית אין תסמינים קליניים, ולכן מחלה זו מכונה הרוצח השקט. למרות אבחון פשוט למדי ואפשרויות רפואיות רבות, יתר לחץ הדם ממשיך לנצח. לכן, רק מחצית מהאנשים הסובלים מלחץ דם גבוה מודעים לעובדה זו, מתוכם רק מחציתם מקבלים טיפול, ורק מחצית ממקבלי הטיפול מצליחים לייצב את לחץ הדם שלהם.

ייצוב לחץ הדם חשוב ביותר מכיוון שהוא מקטין את הסיכון לשבץ בכ -40%, את הסיכון לאוטם שריר הלב ב -20% ואת הסיכון לאי ספיקת לב ביותר מ -50%.

יעילות הטיפול במחלה זו נקבעת על ידי מידת הירידה בלחץ הדם. יתר על כן, בטיפול בקטגוריות שונות של חולים, מנסים להשיג דרגות שונות של הפחתה בלחץ הדם. לחולים עם יתר לחץ דם מבודד, נקבע טיפול מתאים במטרה להגיע ללחץ דם הנמוך מ- 140/90 מילימטר כספית. לחולים הסובלים מיתר לחץ דם בשילוב סוכרת או פתולוגיית כליות, לחץ הדם האופטימלי נמוך מ- 130/80 מילימטר כספית.

הטיפול ביתר לחץ דם הוא אמנות, והוא אינו כולל רק את ייצוב לחץ הדם הבסיסי, אלא גם מניעה והפחתה של גורמי סיכון. אופי המחלה הוא מגוון ואינדיבידואלי ביותר, וככלל המחלה עצמה, מרגע שהתגלתה, מלווה את האדם כל חייו.

הבעיה של מרבית החולים הסובלים מיתר לחץ דם מתבטאת באורח החיים שלהם. שינוי באורח החיים הוא הצעד הראשון והקשה ביותר לביצוע בטיפול, והוא דורש מילוי של כמה תנאים חשובים ביותר.

הראשון בסדרה זו צריך להיות נורמליזציה של משקל. ירידה במשקל עשויה להספיק לייצוב לחץ הדם. מניחים כי הפחתה של קילו אחד מן המשקל גורמת לירידה של 2 מילימטר כספית בלחץ הדם הסיסטולי. ככלל, הפחתה של 5 קילוגרמים מובילה לירידה ניכרת בלחץ הדם אצל מרבית החולים, במיוחד אצל אלו הלוקים בהשמנת יתר קלה.

התנאי החשוב הבא הוא הגבלת צריכת המלח. מחקרים רפואיים מיוחדים הראו כי ירידה של 5-7 מילימטר כספית בלחץ הדם אצל חולים הסובלים מיתר לחץ דם הושגה רק באמצעות תזונה דלה במלח. לדיאטה זו הייתה השפעה רבה יותר על ערכי לחץ הדם הסיסטולי, במיוחד בקרב אנשים מבוגרים הסובלים מיתר לחץ דם קיצוני. אם מישהו ממליח את האוכל לפני שטעם אותו, זה סימן בטוח לכך שהוא ממליח אותו יתר על המידה.

גם ישיבה ממושכת מגבירה את הסיכון ללקות ביתר לחץ דם. לכן המטופלים מתבקשים להתאמן באופן קבוע. על פי דיווחים רפואיים, פעילות גופנית סדירה מורידה את לחץ הדם בממוצע של 2-4 מילימטר כספית. מומלץ לעסוק בפעילות גופנית בעצימות בינונית לפחות 30 דקות כל יום.

התנאי הבא עוסק בשתיית אלכוהול. אלכוהול יכול להשפיע על רמות לחץ הדם במובנים רבים. הוא מערער את לחץ הדם באופן ישיר, מחליש את השליטה הפנימית בתזונה ומפחית את יעילות התרופות. מומלץ להגביל את צריכת האלכוהול (לא יותר מ- 50 גרם יין) לפעמיים בשבוע לגברים ולפעם בשבוע לנשים.

הבסיס לטיפול ביתר לחץ דם הוא טיפול תרופתי שנבחר כראוי, ומנגנון פיקוח וביקורת מתפקד היטב. הרופא מגדיר רשימה פרטנית של אינדיקטורים רלוונטיים, כגון לחץ דם, דופק, משקל, אלקטרוקרדיוגרמה, חלבון בשתן, רמות אלקטרוליטים, קרקעית הלב וכו'. תדירות הבדיקות שלהם וצורת המשוב נקבעים. הגבולות (האינדיקטורים או הסימפטומים) מסומנים, מעבר למה שמצריך תיקון של טיפול תרופתי, כגון ירידה בדופק המנוחה ל- 50 ומטה, עלייה בלחץ הדם למספרים מעל 170/110 מילימטר כספית או ירידה לערכים של פחות מ-90/60 מילימטר כספית.

נקבעים מה שנקרא "הדגלים האדומים" – סימנים קליניים לסיבוכים חריפים של יתר לחץ דם, הדורשים טיפול רפואי דחוף. אלה כוללים כאבים בחזה, כאבים שמקרינים לגב, קוצר נשימה, כאב ראש פתאומי קשה, דיסאוריינטציה, אובדן הכרה, קשיי דיבור, חולשה בגפיים, שינוי בראייה, נתוני לחץ דם שלא ניתן להפחית.

ישנן תרופות רבות היעילות להורדת לחץ הדם. הרופא קובע את הטיפול התרופתי. בחירת התרופות מתבצעת באופן אינדיבידואלי תוך התחשבות במאפייני המצב הקליני. הבחירה מושפעת מגיל, משקל, מין המטופל, דופק, רמת לחץ הדם, ניסיון קודם של המטופל, ממצבו הפסיכולוגי ומניסיונו של הרופא.

לחולים המשלבים יתר לחץ דם עם פתולוגיה אחרת, הבחירה בתרופות מתבצעת תוך התחשבות בהשפעתה על המחלה הנלווית.

כאשר מונותרפיה (שימוש בתרופה אחת) אינה יעילה, נוספת תרופה שנייה. בפני הרופא עומדת משימה קשה: לבנות טיפול תרופתי יעיל משילוב של מינימום תרופות.

הטיפול עשוי לאפשר מידה מסוימת של חופש לחולה במסגרת שקבע הרופא. החופש יכול להתבטא בשינוי מינון התרופות בהתאם לרמת לחץ הדם או הדופק, או בפעולות אחרות במקרה של חציית הגבולות שהרופא מציין. גישה זו מניחה את מודעות המטופל להשפעת התרופות, קבלת המסגרת המקובלת ואת עמידתו בטיפול.

הצלחת הטיפול ביתר לחץ דם תלויה בגורמים רבים: בשינויים באורח החיים, בפיקוח על לחץ הדם, בתרופות שנבחרו כראוי ובשיתוף פעולה למשך חיים ארוכים ומלאים במצב רפואי אמתי.