יתכן שבמקרה של מחלה קצרה ולא מסוכנת או כאשר עולה הצורך להשיג מסמך רפואי מסוים, זהות הרופא אינה חשובה. כל רופא ממוצע יכול לבצע בקלות את העבודה השגרתית הדרושה ולהבין מצב סטנדרטי. ואולם במקרים של מחלות כרוניות, מצבים מסכני חיים, קביעת פרוגנוזה רפואית או יישום גישה מונעת, אישיותו של הרופא חשובה מאוד.

הבריאות היא ערך עליון והוא נמצא בעדיפות הגבוהה ביותר אצל מרבית האנשים. אנשים הסובלים מבעיות רפואיות מרגישים זאת בחדות. אחת השאלות הקריטיות העומדות בפניהם היא על מי לסמוך. ברור לגמרי שהצלחת הטיפול תלויה במידה רבה בתפקוד הקונסטרוקטיבי של שת חוליות הציר "הרופא-המטופל". המטופל הוא החוליה המרכזית (הקבועה) בתכנית זו. באופן פעיל או פסיבי הוא בוחר לעצמו מיופה כוח – רופא (משתנה), ובכך קובע את גורלו של הציר כולו.

ניתן לראות את ההגדרה של "רופא טוב" מנקודות מבט שונות.
מנקודת מבטם של רוב החולים, רופא "טוב" צריך להיות זמין, קשוב ומנומס לפני הכול. ככלל, רופא כזה מגיב בגמישות לחוות דעת ולבקשות, והופך אותן לבסיס החלטותיו ומעשיו הרפואיים. המקצועיות שלו נתפסת דרך הפריזמה של היתרונות הללו. ככלל בהמלצות הרפואיות שלו יימצאו תרופות הרגעה, משככי כאבים וכל מיני תרופות סימפטומטיות: טיפול תרופתי גדוש במגוון מרשמים.
מנקודת מבטן של קבוצות דתיות מסוימות, רופא "טוב" הוא הרופא המומלץ על ידי הכומר המקשר בין קבוצת המאמינים לרופאים מהימנים בעיניו.
מנקודת מבט אדמיניסטרטיבית, רופא "טוב" הוא קודם כל רופא שמנהל במדויק את התיקים הרפואיים, ואחד שלא צבר תלונות או סנקציות משמעתיות.
יש הבוחרים את הרופא ה"טוב" על-פי פרסומות או תוכניות טלוויזיה, או לחילופין על-פי מראה טוב וכריזמה. רופאים נבחרים גם בעזרת המלצות העוברות "מפה לאוזן".
אבל אולי המידע האובייקטיבי ביותר נמצא בהמלצותיהם של העמיתים שאיתם הוא עובד. רופא "טוב" הוא קודם כל איש מקצוע שמסוגל לקבל את ההחלטה הנכונה ולבצע אותה באחריות. הצד החלש שלו עשוי להיות תשומת לב לא מספקת למטופל.

בחירת רופא רק על פי מעמדו (פרופסור, ראש מחלקה, חתן פרס) עשויה להיות בעייתית מאוד. תואר מדעי קשור בדרך כלל לכמות עבודות המחקר שפורסמו ולאיכותן, אין בכך לומר כי מחקריו נעשו בתחום הקליני העיקרי שלו דווקא או שיש בהם ערך קליני. ובעצם, מעל לכול יכול הפרופסור הידוע להצטיין בארגון או במחקר.
ברוב המקרים רופאים זוכים לשם ולמעמד בסוף הקריירה שלהם ולא בשיאה. ואולם בעבור אנשים מסוימים בחירה ברופא כזה יכולה להעצים את תחושת הביטחון הפנימי ולספק יתרונות נוספים אשר ישפיעו לטובה על תוצאת הטיפול.

טענות כמו "כל רופא טוב", "רופא טוב עובד רק במרפאה מסוימת" או "רק רופא פרטי הוא טוב" אינן מכוונות אישית לרופא מסוים ואינן ניתנות לבדיקה. הדילמה החשובה מתבטאת בצורך לבחור בין רופא פרטי לרופא ציבורי. ההחלטה תלויה ביכולותיו הכלכליות של המטופל ובאמונה שלו כי זו היא הבחירה האופטימלית והיא מתאימה למצב. אין ספק שהאינטרס הכלכלי של הרופא משפיע על המוטיבציה שלו, וכתוצאה מכך – על תוצאות הטיפול. יחד עם זאת, יעילותו של הטיפול עשויה בסופו של דבר להצדיק את העלויות הכספיות.

מנגד, האינטרס הכלכלי של הרופא הפרטי עשוי להשפיע על בחירת טקטיקות הטיפול. לכן, במקרה של אינדיקציות גבוליות, רופא חסר מצפון עלול להטות את כף מאזניים לקראת ההליך שעשוי להשתלם לו יותר.

הרופא הנבחר חייב להיות איש מקצוע אמתי. מקצועיות בריפוי דומה לאמנות. בניגוד לפופוליזם, היא מבוססת על החזקה יצירתית של ידע עמוק ואינטואיציה רפואית. המקצועיות נרכשת בתהליך של התפתחות מקצועית מתמדת, והיא באה לידי ביטוי בהבנה אמתית של יכולות ומגבלות רפואיות וטכניות וביכולת לקבל החלטות מיטביות וליישם אותן במצב רפואי ספציפי. איש המקצוע חייב להבין בבירור את נקודות החוזק ואת נקודות התורפה של בית-החולים שהוא עובד בו, את הצוות שלו ואת עצמו.

תחושת אמון ברופא הנבחר חשובה מאוד בתהליך הטיפולי. היא נוצרת לאורך זמן בתהליך של מפגש, במהלך דיון בנושאים רלוונטיים, ברגעים של קבלת החלטות והערכת תוצאות טיפול. האמון שרוחש המטופל לרופא, המבוסס על אינטואיציה, שפה וקרבת נפש, מהווה גם אינדיקטור לנכונות הבחירה.

במצבים קליניים בסיכון גבוה, כמו ניתוח לב, צנתור לב או מחלות נדירות, יש לבחון את בחירת מקום הטיפול יחד עם בחירת הרופא. ככלל, העדיפות היא לבתי חולים גדולים המבצעים מספר גדול של ניתוחים או מתמחים בסוג מסוים של פתולוגיה. בדרך כלל למפעיל שמבצע הליכים רבים יותר לפרק זמן נתון ועובד בצוות, יהיו תוצאות טובות יותר ופחות סיבוכים. יתרון נוסף של בתי חולים גדולים הוא היכולת להעניק טיפול רפואי מוסמך 24 שעות ביממה.